שאלות נפוצות

מה קורה מרגע ההגעה לבית החולים?

עם הגעתך לבית-החולים, ירשמו את פרטייך האישיים. לאחר מכן, תפגשי במיילדת וברופא שיבדקו אותך, יקבלו ממך מידע על הרגשתך ומצבך, יבחנו את תוצאות הבדיקות הרשומות בכרטיס המעקב שהבאת עמך וידריכו אותך לקראת הלידה. לעיתים, בשלב זה ינחו אותך לטייל זמן מה בחוץ או לחזור הביתה ולשוב במועד מסויים. אם יוחלט לקבלך ללידה, זה הזמן בו תתבקשי לחתום על טופס הסכמה לטיפולים השגרתיים בחדר לידה (כמו עירוי) וכן אם תבקשי ללדת בהרדמה מקומית אפידורלית, יהיה עליך לחתום על טופס הסכמה לביצוע פעולה זו. תוכלי בנוסף לבקש מהמיילדת לבצע חוקן על מנת להבטיח מניעת הצטברות צואה, לאחר מכן תועברי לחדר הלידה. 

מהם שלבי הלידה?

בדרך כלל מחלקים את הלידה לשלושה שלבים:

השלב הראשון – שלב הצירים

שלב זה יכול להימשך מספר שעות, גם לאחר כניסתך לחדר לידה. בדרך-כלל, בלידה ראשונה מדובר בממוצע של 12-14 שעות או יותר, ובלידות חוזרות 8-10 שעות. בשלב זה “נמחק” צוואר הרחם והוא נפתח בהדרגה עד לקוטר של כ- 10 ס”מ.

הטיפול הניתן בשלב זה בבית-החולים כולל: 

1.   עירוי נוזלים למניעת התייבשות וכן כדי לשמור על כניסה לווריד לשם מתן תרופות במידת הצורך ובעת קבלת אילחוש אפידורלי.
2.   ניטור לשם מעקב אחר דופק העובר ואחר משך הצירים, עוצמתם ותדירותם.
3.   מתן תרופה להקלת הכאבים, שתיבחר משיקולים רפואיים ומשיקולי העדפה אישית שלך. 

השלב השני – שלב הלחיצות

שלב זה ארוך יותר בלידה ראשונה – כחצי שעה עד שעתיים, ובלידה חוזרת הוא בדרך כלל קצר יותר. הרדמה אפידורלית יכולה להאריך שלב זה בעוד כשעה. כיוון שלחיצה מוקדמת עלולה לקרוע את צוואר הרחם, ינחה אותך צוות חדר הלידה מתי להתחיל בלחיצות כפי שלמדת לבצען. ניתן לבצע את הלחיצות בתנוחות שונות וחשוב שתמצאי את זו המתאימה והנוחה לך ביותר. התנוחות המקובלות לשלב הלחיצה הן: כריעה, ישיבה, שכיבה על הצד ושכיבה על הגב. בשלב זה חשוב שתהיי פעילה, ואם לא למדת כיצד ללחוץ, פעלי על סמך הנחיות המיילדת או הרופא, שיסייעו לך לבצע כראוי את הלחיצות. יתכן, שלקראת יציאת ראשו של התינוק, תשקל האפשרות לבצע חתך בפתח הפות על מנת להרחיב את הפתח ולמנוע קריעה לא מבוקרת שלו. חתך זה אינו גורם כאב.

סופו של שלב זה מתרחש עם לידת התינוק – יציאת התינוק מגופך. מקץ זמן קצר הוא יתחיל לבכות, ינותק מחבל הטבור, וצבעו יהפוך בהדרגה מכחול לוורוד, כשיתחיל לנשום באופן עצמאי.

בדרך-כלל, לאחר הלידה מניחים את התינוק על האם.

לאחר הטיפול הראשוני מועבר התינוק למחלקת היילודים.

השלב השלישי – שלב יציאת השיליה

שלב זה נמשך, בדרך-כלל, כחצי שעה מיציאת התינוק. כל עוד אין השליה נפרדת מדופן הרחם, אין מוציאים אותה. הפרדת השיליה מתרחשת כתוצאה מהתכווצות הרחם, ויציאתה מלווה בדימום. אם השיליה אינה יוצאת מאליה, יש לבצע את הפרדתה בהרדמה כללית קצרה. לאחר יציאת השיליה, יבדוק הצוות אם יצאה בשלמותה, וכן יבדק איזור החייץ (הפירינאום). אם בוצע חתך בפתח הפות, או אם נוצר קרע, יתפור הרופא את המקום באמצעות חוטים נמסים מאליהם. עם סיום התפירה, מועברת היולדת לחדר השהייה למשך כשעתיים, לשם מנוחה, בקרה ובדיקה, ולאחר שהות זו היא מועברת לחדר במחלקת היולדות.

כשעה לאחר הלידה, ניתנת ליולדת שתייה חמה או קרה ואפשר לאכול על פי מידת התיאבון.

מהו תפקיד היולדת?

תהליך הלידה הוא תהליך טבעי, המתרחש מאות אלפי פעמים בשבוע בכל רחבי העולם. עם זאת, יש לך תפקיד חשוב ביותר בתהליך זה ובהבטחה שיתבצע כהלכה, תוך צמצום מירבי של הסיכונים לך ולתינוקך. 

1.   חשוב שתתני אמון בצוות המלווה אותך בלידה, ותמלאי אחר הנחיותיו ככל שתוכלי. בין אם מדובר בלידה בבית-החולים, ובין אם מדובר בלידה בבית, בסיועה של מיילדת מוסמכת, הנחיות הצוות נועדו להבטיח את התקדמותה התקינה של הלידה ואת שלומך ושלום תינוקך. 
2.   חשוב שתדווחי לצוות על כל שינוי שאת חשה בצורת הצירים ובתדירותם.
3.   אם יש לך חששות כלשהם – דווחי לצוות כדי שיוכל להתייחס אליהן.

מהו תפקיד המלווה (דולה) בחדר הלידה?

תפקיד המלווה הוא לתת ליולדת תחושה טובה של מישהו מוכר ה”צמוד” אליה בחדר הלידה. חשוב שהמלווה יתמוך ביולדת בעזרת ליטוף, לחיצת היד, הקראה של ספר/עיתון, מילות חיבה והשתתפות וכדומה. המלווה גם יכול /ה להקל את הכאב וחוסר הנוחות הפיסית על-ידי ניגוב הפנים במטליות לחות, הרטבה השפתיים, עיסוי הגב, ליווי הנשימות וסיוע בתרגילי ההרפייה וכל רפואה אלטרנטיבית. 

ברוב חדרי הלידה, מאפשרים ל-2 מלוים להיות עם  היולדת בחדר הלידה. 

מהי גרידה?

פעולה ניתוחית בהרדמה כללית אך שטחית (כמו טשטוש), בה מרחיבים את צוואר הרחם ושואבים את תוכן ההריון או את רירית הרחם. הגרידה משמשת למטרות שונות, כגון הפסקת הריון במקרים שההריון לא תקין, הוצאת חומר שנשאר אחרי הפלה, הסרת גידולים קטנים והוצאת דגימה של רירית הרחם לבדיקה היסטולוגית, לצורך אבחון בעיות גינקולוגיות.

מהו זמן ההחלמה הנדרש לאחר ביצוע הגרידה?

הפעולה נמשכת מספר דקות ולאחר מכן נשארת המטופלת להשגחה למשך כ 2-3 שעות. בנוסף, ברוב המקרים תידרש מנוחה של יממה בבית.

עד מתי ניתן לבצע גרידה?

הפסקת הריון בגרידה יכולה להתבצע עד שבוע 21-22 להריון, אולם הפעולה קלה בהרבה כאשר מבוצעת עד השבוע ה-12.

באילו מקרים מאשרים ביצוע גרידה?

מאשרים גרידה לצורך הפסקת הריון כאשר יש אינדיקציה רפואית אימהית ( כמו מחלת לב אימהית) שבה הריון יכול לסכן את בריאות האם או אינדיקציה עוברית, חשש סביר שהתינוק לא יהיה בריא. קיימות גם אינדיקציות סוציאליות להפסקת הריון.

האם גרידה פוגעת בסיכוי שלי להיכנס להריון בעתיד?

אם לא יהיו סיבוכים בגרידה, שהם נדירים, לא אמורה להיות בעיה כזו.

מתי ניתן לקיים יחסי מין לאחר הגרידה?

יומיים אחרי גמר הדימום ולפחות שבוע אחרי הגרידה.

מתי ניתן להיכנס להריון לאחר גרידה?

ההמלצה היא להמתין עד להופעת המחזור הראשון שאחרי הגרידה .

לעובר שלי אין דופק ונאמר לי שאני צריכה לעבור הפלה. האם לא עדיף לחכות להפלה טבעית?

ניתן להמתין כשבוע שבועיים בתקוה להפלה ספונטנית.

ניתן גם לתת כדורים (ציטוטק) שיכווצו את הרחם ויאיצו את תהליך ההפלה.

למה צריך שלוח דגימה לבדיקה פתלוגית אחרי גרידה?

לעתים נדירות הסיבה להתפתחות לא תקינה של ההריון היא גידול של תאי השיליה ואז יש צורך להמתין כחצי שנה לפני ההריון הבא.

מהן תופעות הלוואי אחרי גרידה?

לעתים בחילות או הקאות בעקבות ההרדמה, כאב מקומי ליום יומיים, דימום עד כשבועיים.

סיבוכים נוספים יכולים להיות זיהום הרחם שיתבטא בחום וכאבים בבטן תחתונה. נדיר מאד שיהיה ניקוב של דופן הרחם עם פגיעה במעיים, מה שידרוש ניתוח נוסף לבדיקת איברי הבטן.

ניתוח קיסרי הוא ניתוח בו התינוק יוצא לאוויר העולם על ידי חיתוך דופן הבטן ודופן הרחם.

מקור השם ניתוח קיסרי נתון בחילוקי דעות. בעבר נטו לחשוב ששם זה נקרא על שם יוליוס קיסר שנולד בניתוח קיסרי, אולם הנחה זו אינה סבירה וזאת מאחר ובימים ההם נשים שעברו ניתוח קיסרי מתו בעקבות הניתוח, ואמו של יוליוס קיסר מוזכרת בהמשך ההיסטוריה. היום מקובל לחשוב ששם זה נילקח עקב “חוק הקיסר” אשר חייב לבצע ניתוח להוציא את הילוד מאם שנפטרה במהלך הלידה (לא אירוע נדיר בימים ההם).

כיום, עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, הכוללת שיפור בטכניקת הרדמה ועליה בבטיחותה, זמינות מוצרי הדם, שיפור הטכניקה הניתוחית, הטיפול האנטיביוטי, שיטת הניוד המוקדם ושימוש בנוגדי קרישה, הפך הניתוח הקיסרי לפשוט יחסית, עם אחוז סיבוכים קטן לאם וליילוד. בנוסף התפתחות השיטות להערכת מצבו של העובר ברחם ובמהלך הלידה המאפשרים זיהוי מצבים הדורשים ילוד מידי, כל זה הביא לעליה בשיעור הניתוחים הקיסריים בעולם ובארץ.

שיעור הניתוחים בארץ עולה עם השנים בדומה לארצות מערביות אחרות וגם  בחברות לא מערביות כמו ברזיל וצילה שיעור הניתוחים הקיסרים גבוה.       השכיחות בארץ היא בין 15%-22%  תלוי במרכז הרפואי ובאוכלוסיה שמגיעה אליו. בארה”ב שכיחות הניתוחים היא בסביבות 25%, באירופה בין 15%-25% ובברזיל כ-30%- 50% . 

לקראת מועד הלידה קיים אצל נשים הרות, בייחוד נשים בהריון ראשון, חשש מפני איחור להגיע לחדר הלידה וחרדה שמא הלידה תתרחש בבית או בדרך. נשים רבות שואלות: איך אדע מתי לפנות לחדר לידה? איך אני אדע מהם צירים? ובכן, אל חשש. צירי לידה אמיתיים גורמים לכאבים חזקים וקשה להתעלם מהם או לטעות בהם.

עלייך לפנות לחדר לידה אם:

1.  כאשר קיימים צירים סדירים.
2.  בכל מקרה של דימום, ירידת מים או ירידה בתנועות עובר.
3.  אם עברת את השבוע ה41- להריון ועדיין לא הופיעו צירים. בשבוע 40 מומלץ לבצע מוניטור במרכז בריאות האישה.

לעתים מופיעים צירים מדומים ויש צורך להבדילם מצירים אמיתיים. צירים מדומים אינם סדירים , אינם מתגברים בעוצמתם עם הזמן ולעתים חולפים. צירים אמיתיים הם צירים סדירים וכואבים שמתגברים בעוצמתם ותדירותם עם הזמן. באופו כללי צריכים להתמלא 2 תנאים: 1. הצירים סדירים בתדירות של 5 דקות או יותר. 2. כל ציר נמשך מעל 45 שניות. כשמתמלאים תנאים אלו לאורך זמן סביר שמדובר בצירים אמיתיים ועלייך להגיע לחדר לידה.

דבר נוסף הוא שבדרך כלל הכאב הנגרם ע”י צירים מדומים מופיע בד”כ בבטן תחתונה ובמפשעות בעוד שהכאב של צירים אמיתיים מופיע בצורת חגורה מכיוון הגב אל הבטן התחתונה.

אם את מתלבטת לגבי מהות הצירים שלך אל תהססי לפנות לרופאך או לחדר לידה לבדיקה כדי להסיר את הספקות. אולם יש להבהיר שאין כל סיבה למהר לחדר לידה מיד כשתחושי בציר הראשון או השני. תהליך הלידה בעיקר בלידה ראשונה הוא בד”כ ממושך, והסיכוי שתלדי בבית כבר עם הצירים הראשונים הוא קטן ביותר.

ירידת מים

לעתים הסימן הראשון לתחילת תהליך הלידה הוא פקיעה של קרומי העובר וזרימת מי השפיר החוצה, לאו דווקא בלוות צירים או כאבים. ירידת מים יכולה להתבטא לעתים בטפטוף קל שעשוי להרטיב קלות את תחתוניך. בכל מקרה של ירידת מים יש לפנות לחדר הלידה בהקדם. בדרך כלל מופיעים צירים תוך כמה שעות לאחר ירידת המים אם לא מופיעים צירים, מזורז התהליך בחדר לידה.

הפרשה דמית 

לפני הופעת צירים יכולה גם להופיע הפרשה דמית קלה בצבע ורוד כהה-אדום בהיר. הפרשה זו מופיעה לרוב בכמות מעטה ומהווה סימן ליציאת פקק הריר הנמצא בצוואר הרחם. פקק זה נפלט כאשר צוואר הרחם מתחיל להיפתח, לכן יש המכנים זאת סימן הלידה. בדרך כלל הפרשת פקק הריר מתרחשת עם תחילת הלידה, אך לעתים פקק הריר נפלט ללא צירים, והלידה מתרחשת כמה ימים מאוחר יותר.

 דימום לדני כבד יותר הוא חריג, ויכול להופיע כאשר השליה נמוכה ומכסה את צוואר הרחם או כאשר מתרחשת היפרדות שיליה. לכן אם מופיע הפרשה דמית בכמות גדולה או כזו המלווה בקרישי דם, יש לנות מיד לחדר לידה.

הגעתי לשבוע 40 

אם הגעת לשבוע 40 להריונך, אך עדיין לא הופיעו צירים או סימנים ראשונים המעידים על תחילת לידה, אין לך כל סיבה לדאגה. הריון הנמשך מעבר לשבוע 40 אינו נדיר, ומתרחש ב10% מההריונות. אין כל הכרח לבצע זירוז כל עוד האם בריאה והעובר במצב טוב. יש לפנות לרופא המטפל לצורך בדיקה וניטור העובר. אם צוואר הרחם סגור והניטור תקין ללא צירים סדירים ניתן להמתין עוד כשבוע לפני בדיקה חוזרת. 

המעקב יתבצע עד לשבוע 42 ויכלול ספירת תנועות עובר, ניטור כל 3 ימים ומדידת כמות מי השפיר הנוטה לרדת עם התקדמות ההריון. ברוב בתי החולים מקובל לזרז את הלידה לקראת 42 שבועות להריון מחשש להזדקנות השליה ולהופעת סבל עוברי בהמשך.

צבע מי השפיר

בין אם פקעו הקרומים באופן טבעי או נפקעו במהלך לידה חשוב לשים לב לצבעם. צבעו של נוזל מי השפיר הוא בד”כ לבן או שקוף. כאשר מופיע במי השפיר גוון ירקרק או חום כהה, אלו הם מים מקוניאלים. המקוניום מיוצר במעי העובר, ומופרש בצואת התינוק בימים הראשונים לחייו. לעתים מופרש המקוניום על ידי העובר כשהוא עודו ברחם, ואז הוא צובע את מי השפיר בצבע ירוק חום. כאשר יש מעט מקוניום, אין סיבה לדאגה. כאשר הכמות גדולה יותר יש צורך במעקב קפדני יותר אחרי העובר בזמן הלידה . מאחר והעובר עלול לשאוף מקוניום לריאותיו בעודו ברחם, ומצב זה יכול לגרום לפגיעה ריאתית, בכל לידה בה נצפים מים מקוניאלים יוזמן רופא ילדים אחרי הלידה וינקה את המקוניום מריאות הילוד. במקרים בהם המקוניום סמיך יש המדללים את המקוניום אם מי מלח סטרילים המוזלפים דרך צוואר הרחם.

מה תפקידו ומקורו של נוזל מי השפיר ? 

הנוזל ממלא מספר תפקידים חיוניים:

1.  הוא מאפשר לעובר לזוז בחופשיות, מרפד אותו ומגן עליו מפני פגיעות ועוזר לשמור על טמפרטורה קבועה.
2.  הקרומים שמקיפים את שק מי השפיר מהווים מחסום מפני חדירת גורמים מזהמים מהנרתיק וצוואר הרחם. 

כמות מי השפיר היא כ- 50 מ”ל בשבוע 12 , כ- 400 מ”ל באמצע ההריון,  הכמות מגיעה לשיא של כ – 1000 מ”ל בשבועות 36-38. אז מתחילה ירידה בכמות הנוזל, של כ – 33% בשבוע, כשבהריונות ממושכים כמות הנוזל יכולה להיות מזערית. 

קיימות השערות שונות לגבי  מקור הנוזל  בתחילת ההריון.

יש כאלו הטוענים שמקורו בפלסמה האימהית ויש סברה שמקורו בעיקר בקרום  מי השפיר.

 בחצי השני של ההריון התורם המרכזי למי השפיר הוא השתן העוברי.  ויסות הנוזל בשלב זה תלוי בשלוש פעולות של העובר – השתנה , בליעה ויצור על ידי קנה הנשימה.

מהו הרכב נוזל מי השפיר? 

בחצי הראשון של ההריון הנוזל הוא איזוטוני ודומה לפלסמה האימהית. בחצי השני של ההריון יש עליה ניכרת באוראה, בקראטינין ובחומצה האורית. בנוסף יש עליה בתאי עובר בנוזל, בשיער ובוורניקס.

איך מעריכים את נפח הנוזל?

בעבר השתמשו בשיטה של הזרקת חומר צבע ובדיקת המיהול שלו. החסרונות ברורים – זו שיטה פולשנית שחייבה דיקור. בהמשך התפתח האולטרה סאונד ואיתו שיטות שונות להערכת הכמות של נוזל מי השפיר.

השיטה המקובלת היא חלוקה של הבטן ל-4 רבעים. ומדידה של כיס הנוזל הגדול בכל רביע, חיבור של 4 רביעים אלו ייתן את amniotic fluid index (AFI). באופן כללי ריבוי מי שפיר הוא כאשר ה AFI הוא מעל 24 ס”מ , מיעוט מי שפיר מוגדר לפי שבוע ההריון אולם בגדול מתחת ל9 ס”מ נחשב כמיעוט יחסי, ומתחת ל 5 ס”מ מיעוט מוחלט.

מה הסיבות לירידת מים ?

1.  זיהום – מניחים שזיהום הוא אחד הגורמים העיקריים לפקיעת מים. הזיהום יכול להיות במי השפיר עצמם או זיהום עולה מהנרתיק ומצוואר הרחם. השכיחות של זיהום הינה ביחס הפוך לגיל ההריון.
2.  פגמים מקומיים בקרומים או קולגן לא תקין.
3.  פגמים אנטומיים – מומים מולדים, אי ספיקת צוואר הרחם, ניתוחים קודמים או הפסקות הריון.
4.  מתיחת יתר של הקרומים – עקב ריבוי מי שפיר או הריון מרובה עוברים.
5.  גורמים נוספים: גורמים תזונתיים, עישון, מומים עובריים, גיל אימהי גבוה, ולדנות.

מהם הסכנות העיקריות בירידת מים ?

1.  זיהום של העובר או הילוד וגם זיהום אימהי. זיהום עשוי להיות הגורם לירידת המים או להתפתח בהמשך. הסימן הברור ביותר שמצביע על זיהום תוך רחמי הוא חום מעל 38 בנוכחות פקיעה של הקרומים. בילודים של נשים שפיתחו זיהום תוך רחמי שיעור התמותה היה גדול יותר והייתה עליה פי 3 בשכיחות מצוקה נשימתית, אלח דם ודימום תוך מוחי בילודים. דווח גם על עליה (כמעט פי 4) של שיתוק מוחין בילדים שנחשפו לזיהום תוך רחמי.
2.  לחץ על חבל הטבור ו/או צניחה שלו.
3.  היפרדות שליה  

איך ניתן לאבחן ירידת מים?

•  אנמנזה – רטיבות, טפטוף
•  בדיקה גופנית – בדיקה בעזרת מכשיר הספקולום לזיהוי ירידת מים מצוואר הרחם או נוזל מי שפיר בנרתיק. 
•  בדיקות עזר (אף אחת מהן אינה אמינה לחלוטין): 
  1.  ברום טימול או  NITRAZINE TEST: PH של הפרשות נרתיקיות הוא בד”כ בין 4.5 ל 5.5,(חומצי)  PH בסיסי של מי השפיר הוא בד”כ  7-  7.5. מטוש הברום טימול משנה את צבעו בהתאם ל PH של החומר איתו הוא בא במגע. 
  2.  FERNING: שיטה שמתבססת על ריכוז גבוה של אסטרוגן במי השפיר.
  3.  צביעה מיוחדת לזיהוי תאים קשקשיים מעור העובר בתוך הנוזל או בדיקות של הנוזל לקביעת רמות גלוקוז, חלבון עוברי או חומרים אחרים הקיימים במי השפיר.
  4.  אולטראסאונד לזיהוי כמות המים שצפויה להיות מופחתת לאחר ירידת מים. 
  5.  דיקור מי שפיר והחדרת חומר צבע. חומר הצבע אמור להופיע בנרתיק במידה וקיימת ירידת מים. הבדיקה מבוצעת  במקרים מיוחדים כאשר לא ניתן להגיע לאבחנה בעזרת בדיקות אחרות. 

מה עושים כאשר יש ירידת מים במועד? 

לרוב, כשאישה מגיעה עם ירידת מים היא כבר בלידה או שלידה מתפתחת תוך מספר שעות. הדבר נכון גם לגבי ירידת מים במועד וגם לגבי ירידת מים מוקדמת.  במועד 60% מהנשים עם ירידת מים יכנסו ללידה ספונטנית תוך 24 שעות, ו – 95% תוך 72 שעות. במידה והאישה עם ירידת מים במועד אינה בלידה, ניתן לחכות באשפוז 6 – 24  שעות, כאשר אין התוויה אחרת לילוד מיידי, בתקווה שתתפתח לידה ספונטנית.  במידה ועד אז האישה לא נכנסת ללידה ספונטנית מומלץ להפעיל (זירוז) את הלידה במטרה למנוע סיבוכים של ירידת מים ממושכת. 

מתי לא נמתין וניילד ללא המתנה? 

1.  זיהום או חשד לזיהום של מי השפיר (כוריואמניוניטיס)
2.  חשד למצוקה עוברית – ניטור עוברי חשוד
3.  ירידת מים מקוניאלים 

בירידת מים במועד מומלץ ניסיון לידה נרתיקית כאשר אין התוויה אחרת לניתוח קיסרי.

מתי יש צורך בטיפול אנטיביוטי?

טיפול אנטיביוטי ניתן כאשר ירידת המים היא מעל 18 שעות, או כאשר יש חום אימהי. הטיפול המומלץ הוא פניצילין דרך הוריד.

האם מותר לצום בזמן ההריון?

התשובה לשאלה זו חלוקה בין הרופאים עצמם וגם בין הרופאים לרבנים. נראה שמוסכם על כולם שנשים הרות עם סיבוכי הריון כמו סכרת, יל”ד וכו’ , לא מומלץ לצום כלל. גם נשים הלוקחות תרופות מומלץ לא לצום וממילא יש  לשתות ולאכול בזמן לקיחת הכדורים (על ויטמינים וברזל אפשר לותר ליממה).

מה לגבי נשים בריאות?

על מנת לענות על שאלה זו ננסה להבין איזה שינויים מתחוללים בגופינו בזמן צום. בזמן צום גוף האדם מנצל לצרכי אנרגיה קודם כל את רזרוות הסוכרים הנאגרים בעיקר בכבד. רזרוות אלו מספיקות ל12 שעות ואח”כ מנוצלות חומצות שומן ממאגרי השומן בגוף. ניצול זה של חומצות שומן תורם לגוף אנרגיה שהכרחית לפעילות הגוף אולם בתוך התהליך יש גם יצירה של גופי חומצה (קטונים) והצטברות שלהם בגוף. באופן כללי גופי חומצה אלו אינם פוגעים לרעה בגוף אדם בוגר אולם בהריון הם מגיעים לעובר ופה יש שאלה לא ברורה האם יש להם השפעה? במינונים גבוהים מאד אין ספק שהם יכולים להזיק לעובר אולם הריכוז של גופי החומצה המצטברים בצום נמוכים ואין הוכחה או רמז כלשהוא שהם מזיקים. כלומר החשד הוא היפותטי בלבד.

כדי להתגבר על ספק זה יש הממליצים לצום ל-12 שעות,  לשתות שתיה עם סוכרים להמשיך לצום.

דבר נוסף הקורה בנשים הרות הצמות יש עליה בשיעור הלידות בשעות שאחרי הצום. מדוע? לכך יש מספר השערות: 

1.  צום גורם לעליה בהורמון הנקרא ADH. הורמון זה דומה במבנהו להורמון אוקסיטוצין (מופרש מאותו איזור במוח). אוקסיטוצין הוא ההורמון הגורם לצירים בנשים הורות, בגלל ש ADH דומה לו במבנה, כאשר ריכוזו עולה בדם הוא משפיע על הקולטנים לאוקסיטוצין וגורם לצירים.
2.  הירידה בסוכר בצום כאמור גורמת לשינוע של חומצות שומן גם אצל העובר והעליה בחומצות שומן היא כפי הנראה טריגר להתחלת תהליך הלידה.

 הנושא של צירים וזרוז הלידה בצום אינו בעיתי בנשים במועד, אך הוא בהחלט יכול להיות בעיתי בנשים הרות  בשבועות הריון מוקדמים יותר ובנשים עם צירים מוקדמים או היסטוריה של צירים מוקדמים. לנשים אלו בהחלט ההמלצה היא לא לצום. לנשים שלא בסיכון ללידה מוקדמת, תתכן שוב המלצה של שתיה בלבד ע”מ למנוע צירים מוקדמים.

בנוסף לכל אלה, נשים בתחילת הריון שמקיאות ומאבדות נוזלים, מומלץ מאד לא לצום כלל פן תתיבשנה. כמו כן עקב ירידת לחץ הדם הנורמלית בהריון, הגורמת לחולשה ועיפות, צום עוד יגביר תחושה זו, וזו הסיבה שנשים הרות נוטות להתעלף בזמן הצום ולהרגיש רע יותר מנשים אחרות.

לסיכום, למרות שהדברים אינם מוחלטים, ההמלצה לנשים הרות בריאות, להימנע מצום מלא, ולשתות שתיה מסוכרת לפחות פעם אחת במהלך הצום ולנשים עם סיבוכי הריון או הנוטלות תרופות כלשהם, לא לצום כלל.

הטיפול היולדת לאחר לידה רגילה:

לאחר הלידה תועברי למחלקת יולדות ותקבלי את מיטתך. קרוב לוודאי, שתגלי עד כמה את עייפה וכמה דרושה לך מנוחה. בקשי מקרובייך ומידידייך עוד לפני הלידה, להימנע מביקורים לפחות מספר שעות לאחר הלידה. חשוב, שתנצלי שעות אלה למנוחה ולהתאוששות.

כאמור, תוכלי להתחיל לשתות ולאכול כרצונך כשעתיים לאחר הלידה. לאחר מספר שעות נוספות תוכלי לרדת מהמיטה בזהירות, רצוי בהשגחת מלווה, ולאחר מכן מומלץ להתרחץ, כך תחושי טוב יותר. 

חשוב ללכת לשירותים, להתרוקן ולא להתאפק, כדי להפחית אפשרות לגרום לעצירות. אם את מתקשה ביציאותיך, בקשי מהצוות שיתן לך תכשיר כלשהו שיקל על יציאותיך.

במהלך היומיים-שלושה שתשהי בבית היולדות, יעקוב הצוות אחר חום גופך, כדי לבדוק שבריאותך תקינה. אם חומך יעלה, יבדקו את הסיבות לכך וינתן לך טיפול מתאים. בזמן זה גם יבדוק אותך רופא, שיחליט לפני שחרורך מבית החולים, אם אין צורך בהמשך מעקב. 

אם יש לך תפרים, יתכן שהם יגרמו לך כאבים. ניתן להקל על הכאב על-ידי ישיבה על גלגל-ים מנופח המקל את הלחץ. יש גם משחות להקלת הכאב שניתן למרוח על האיזור.  אפשר להשתמש בהן לאחר היוועצות בצוות המטפל בך. חשוב לשטוף את מקום התפרים לעיתים קרובות ולהבטיח את נקיונו.

לאחר הלידה, סובלות  חלק מהנשים מכאבים הנגרמים מהתכווצות הרחם. אלה דומים במעט לכאבי הצירים או לכאבים בזמן  הווסת. כאבים אלה יכולים לגבור בזמן ההנקה, מכיוון שההנקה גורמת להפרשת ההורמון הגורם להתכווצויות הרחם. זוהי כאמור, גם אחת הסיבות שבגללן ממליצים על ההנקה, עקב העובדה שהיא מזרזת את תהליך חזרתו של הרחם לגודלו הטבעי. תוכלי לקבל מהצוות תרופה, המתאימה לשיכוך כאבים גם בעת הנקה,  שתקל עליך. בדרך-כלל, הכאבים חולפים לאחר כשבוע  עד  10 ימים.

לאחר הלידה יש דימום, שהולך ונחלש. אם הדימום רב, הודיעי על-כך לצוות המטפל, שיבדוק אותך וישקול אם דרוש טיפול כלשהו. 

הטיפול ביולדת לאחר ניתוח קיסרי:

במהלך 12 השעות הראשונות: תמשיכי לקבל עירוי נוזלים, ותפרישי שתן דרך הצנתר (קטטר) שהוחדר לך בעת הניתוח הקיסרי. תוכלי לשתות מים בלבד, בכמויות קטנות. יתכן שיופיע רעד, כתוצאה מתגובת הגוף להרדמה, אך רעד זה חולף מאליו כעבור מספר שעות. אם הכאבים יקשו עליך, תוכלי לבקש זריקה נגד כאבים.

לאחר 12 שעות: יוצא הצנתר, תוכלי לרדת מהמיטה, בסיוע אחות, ולשבת בכורסה. למרות הכאב הכרוך בתנועה, מומלץ מאד להשתדל להתנועע, וכך לשפר את זרימת הדם ואת תהליכי ההחלמה. תוכלי לשתות שתייה חמה ולאכול מזון רך. כעבור 24 שעות מסיום הניתוח,  תוכלי להתקלח, לאחר הסרת התחבושת מאיזור הניתוח. 

מומלץ מאד להתחיל להיניק את התינוק, אפילו  8 שעות לאחר הניתוח. הצוות ידריך אותך כיצד להיניק בצורה טובה ונוחה לך ולתינוקך.

כדאי לדעת: אם את זקוקה לתרופות כלשהן, היוועצי בצוות המטפל בך, כדי שידריך אותך לגבי שימוש נכון ומתאים בתרופות שלא ימנע ממך את היכולת להיניק.

השיעור של הריונות תאומים בהריונות טבעיים הוא 0.8-1.2% . בעשרים שנה האחרונות בעקבות הזמינות של טיפולי הפוריות והפריה חוץ גופית, חלה עליה משמעותית בשיעור הריונות מרובי העוברים שעומד בארץ על כ 2% מכלל הלידות. לעליה זו השלכות רבות על שיעורי התחלואה והתמותה של העוברים מאחר והריונות אלו הם בסיכון יתר לסיבוכים בעיקר שדנים בהריונות שמעבר לתאומים אך גם בהריונות תאומים.

מדוע לא מציעים לנשים לקבל טיפולי פריון בתרופות אשר גורמות לשחלות לייצר מספר רב של ביציות,  על מנת להרות עם תאומים או  שלישייה  – ובדרך זו  ולחסוך חודשי הריון?

 
הריונות מרובי עוברים טבעיים אינם שכיחים. על מנת ליצור הריונות  מרובי עוברים, יש צורך בנטילת תרופות המגבירות את מספר הביציות המתפתחות  בשחלות, דבר הכרוך בסיכון בריאותי לאישה. בנוסף לכך, קשה לשלוט בתגובת  האישה לתרופות אלה, וייתכן שיווצרו יותר מתאומים או שלישייה, מה שמגדיל את  הסיכון באופן משמעותי הן לאישה והן להמשך ההריון או תקינותו.

מהי הבעיה העיקרית בהריון מרובי עוברים?

משקלי לידה נמוכים אופייניים יותר להריונות מרובי עוברים בהשוואה להריון יחיד, וזאת בשל העלייה בשיעור הלידות מוקדמות ועיכוב הצמיחה ברחם. משך ההריון נמצא ביחס הפוך למספר העוברים: מחצית מהריונות התאומים יסתיימו בשבוע 36 להריון או קודם לכן. הגיל הממוצע ללידת שלישיות הוא 33.5 שבועות. בהריונות מרובי עוברים שיעור הפגות גבוה בצורה משמעותית לעומת הריון יחיד. בקבוצה זו של פגים טמונה רוב התחלואה הקשה והתמותה. כיום אין שיטה יעילה ומוכחת להפחתת שיעור הלידות המוקדמות בהריונות תאומים. מקובל להמליץ על הפחתת שעות עבודה ופעילות פיזית במהלך השליש השני ועד ללידה. ניתנת גם הדרכה לסימנים המחשידים ללידה מוקדמת. 
ניתן לעקוב אחר אורך צוואר הרחם בעזרת בדיקת אולטרה סאונד וגינלי, מאחר שקיים מתאם בין הסיכוי ללידה מוקדמת לבין התקצרות צוואר הרחם. שכיבה ממושכת במיטה לא הוכחו כיעילים בהפחתת שכיחות לידות מוקדמות ובהריונות מרובי עוברים.

האם ניתן להקטין את מספר העוברים לאחר ההתעברות?

אחת הדרכים שנוסתה להקטנת שיעור הלידות המוקדמות היא הפחתה של כמות העוברים.. פעולה זו מתבצעת  בהנחיית אולטרה סאונד בד”כ בשבוע 12 ובמהלכה מזריקים ללב העובר חומר המפסיק את פעולתו.  ביצוע הפעולה יכול לגרום להפלה, דימום אמהי או זיהום, המסכנים את האישה  ואת העוברים. מצד שני במידה ולא יתבצע היפוך יש סיכון יתר ללידה מוקדמת בהריונות שלישיה או יותר.  השאלה אם לעשות הפחתה היא שאלה עם משמעויות אתיות וגם מבחינה רפואית יש חילוקי דעות אם לעשות הפחתה משלישיה כאשר ברביעיה או יותר יש תמימות דעים לגבי חשיבות ההפחתה. השאלה העיקרית לגבי שלישיה היא אתית וגם סוציאלית. האם בני הזוג יהיו מסוגלים לגדל שלישיה מבלי שזה יפגע באורח החיים התקין של המשפחה? האם יש להם אמצעים ותמיכה מספיקים? מבחינה רפואית אם לאישה היסטוריה של לידות מוקדמות זה יכוון לעשות הפחתה מ3 ל2 ולעתים אף ל1. לגבי תאומים גם ניתן להפחית ל1 אם כי פה בהחלט שלא הוכח שיש יתרון כלשהוא להפחתה.

במה שונה מעקב של הריון מרובה עוברים מהריון עם עובר יחיד?

בדיקת שקיפות עורף העובר, אשר מעידה על הסיכון למום כרומוזומלי לעובר  הנבדק, חשובה בהריון מרובה עוברים. בדיקת חלבון עוברי בדם האם, לעומת זאת,  תהיה פחות אמינה בגלל החשבון הממוצע הנעשה לעוברים וחוסר היכולת להפריד את  תרומתו של כל עובר בנפרד לבדיקה. דיקור מי שפיר מסובך ומסוכן יותר בהריון  מרובה עוברים (פי שניים סיכון ופי 2 סיכון לבעיה כרומוזומלית.

מה הסיבוכים הנוספים בהריונות מרובי עוברים?

יתר לחץ דם. רעלת הריון שכיחה פי 2-3 בהריון תאומים ואקלמפסיה שכיחה פי 6. רעלת הריון בהריון תאומים מופיעה בד”כ בשלב מוקדם יותר ובדרגת חומרה גבוהה יותר. אין טיפול לרעלת הריון פרט לגרימת לידה. היות ואין גם דרך למנוע את המחלה, יש להתמקד בגילוי מוקדם ע”י ביצוע סדיר של מדידות לחץ-הדם, בדיקות שתן, ושקילה.  

סוכרת הריונית. קיים ויכוח בין החוקרים באם סוכרת הריונית שכיחה יותר באימהות עם תאומים. אם האבחנה חיובית, מקובל לערוך דיאטה דלת סוכרים ולעקוב אחר רמות הסוכר ע”י בדיקות סוכר ביתיות. במידה והדיאטה איננה מובילה לאיזון רמת הסוכר, מקובל להתחיל באיזון הסוכרת ע”י זריקות אינסולין. הטיפול בסוכרת בהריון תאומים איננו שונה.  

 אנמיה. צריכת הברזל ע”י שני עוברים גדולה יותר מאשר צריכת עובר יחיד. לנשים ולדניות עם הריונות צפופים יש דלדול בולט במחסני הברזל בגוף, ולכן, הריון בנשים אלו גורם לאנמיה קיצונית. הטיפול הטוב ביותר באנמיה הוא מניעתה ע”י נטילת כדורי ברזל וחומצה פולית מתחילת ההריון. אין הגיון להמתין להופעת אנמיה על-מנת לתקן אותה.

מומים עובריים – מקובל להניח כי שיעור המומים המולדים המבניים בתאומים הוא פי 2-3 מאשר בעוברים יחידים, בעיקר ממומים בתאומים שמקורם מביצית אחת, ואילו שיעור המומים בתאומים לא זהים שמקורם משתי ביציות איננו שונה מזה של כלל האוכלוסייה.

האם בהריון מרובה עוברים יש חובה בלידה בניתוח קיסרי?

לא. צורת הלידה המועדפת תידון בכל מקרה בהתאם למספר העוברים, גודלם,  היחסים ביניהם וצורת שכיבתם ברחם.  צורת הלידה בהריון תאומים תלוי במצגי העוברים:

1.  אם העובר הראשון אינו במצג ראש ההמלצה היא לניתוח קיסרי
2.  שני העוברים במצג ראש – ההמלצה היא לידה רגילה.
3.  העובר הראשון במצג ראש והשני במצג עכוז, פה יש תלות בשבוע ההריון, אם מעל שבוע 34 או הערכת משקל מעל 1800 גר` ניתן לאפשר לידה רגילה, כאשר אחרי שהעובר הראשון יוצא מנסים או להפוך את השני למצג ראש או לאפשר לידת עכוז שהיא בד“כ קלה אחרי יצאת העובר הראשון. למרות זאת יש אפשרות לניתוח לעובר השני אם לדוגמא הוא נשאר במנח רוחבי – 10 אחוז המקרים.

אם הלידה לפני שבוע 34 מעדיפים לנתח מראש .אכן יש משמעות גם לניסיון של הרופא בזמן לידה כזו ויש כאלה שיעדיפו לעשות ניתוח במצגים ראש- עכוז.